פרק 26 • דון יצחק אברבנאל • חלק ב

אלף שנים של יהדות ספרד הסתיימו והתחילה תקופה חדשה
על היהודים הנודדים ועל מנהיג יוצא דופן של עמנו שהיה גם תלמיד חכם, גם איש עסקים וגם מדינאי
על מלחמות סחר ועל הקשר היהודי, וגם על משיחיות וחישוב הקץ
נדודים שוב ושוב מספרד למילאנו, קורפו, וונציה
ואיך אפשר להתחיל כל פעם מחדש?

מדליה שיצאה ב 1937 בקהילה היהודית של ברלין לכבוד 500 שנה להולדתו

צילום מתוך מסמך הגרוש. נשארו שני עותקים של המסמך הזה

העמוד האחרון של מסמך הגרוש עם חתימות המלכים

השיר תלונה על הזמן של יהודה אברבנאל

וְהַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִצְחָק קְרָאתִיו אֲבַרְבַּנְאֵל כְּמוֹ צוּר מַחֲצָבִי,
כְּשֵׁם גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל כְּהוֹרוֹ, כְּבֶן יִשַׁי וְהוּא נֵר מַעֲרָבִי.
בְּהִוָלְדוֹ רְאִיתִיו טוֹב, לִשְׁכּוֹן בְּלִבּוֹ בִין וְטוֹב הוֹרָיו וְטוּבִי –

וּבֶן־שָׁנָה אֲהָהּ מִנִּי הֲדָפוֹ וְהִדִּיחוֹ זְמָן, שׂוֹנְאִי וְעוֹקְבִי,
בְּעֵת גֹּרְשׁוּ בְּנֵי גָלוּת סְפָרָד יְצַו מֶלֶך לְהַצִּיב מַאֲרָבִי –
לְבַל אֵצֵא וְאֶעְבֹר בֵּין גְּזָרִים וְלָקַחַת בְּנִי יוֹנֵק חֲלָבִי –
לְהַכְנִיסוֹ בְּדָתוֹ בַּעֲבוּרוֹ. וְגִלָּה אָזְנִי אִישׁ טוֹב אֲהוּבִי

* * *

שְׁלַחְתִּיו עִם מְנִיקְתּוֹ בְּאִישׁוֹן חֲצוֹת לַיְלָה, כְּאִלּוּ הוּא גְנוּבִי –
לְפוֹרְטוּגַל וְשָׁם מֶלֶךְ מְנוּאֵל, אֲשֶׁר הָיָה לְפָנִים מַחֲרִיבִי;
וְשָׁם גָּדַל כְּבוֹד אָבִי וְעָשְׁרוֹ, בְּחַיֵּי אָבִיו וְהוּא מַלְכִּי חֲשׁוּבִי.
וְזֶה קָם זֵד בְּלִיַעַל וְאַכְזָר וּבוֹצֵעַ וְאִישׁ חַמְדָּן וְכַלְבִּי;

וְעֵת קָשְׁרוּ סְגָנָיו בּוֹ וְאָחִיו, הֲלֹא אָדָם בְּקוֹשְׁרוֹ שָׂם בְּכוֹזְבִי.
וּבִקֵּשׁ בַּהֲרֹג אָחִיו לְהָרְגוֹ, וְהִצִּילוֹ מִמָּוֶת רוֹכֵב כְּרוּבִי
וְהוּא נִמְלָט לְקַשְׂטִילִיָּה, אֲשֶׁר שָׁם מְקוֹם הוֹרַי וְשָׁם בֵּית חֲצִיבִי.
וְאָז שָלַל רְכוּשִׁי עַד בְּלִי דַי וּבַז טוּבִי וְכַסְפִּי עִם זְהָבִי.

וּבִרְאוֹתוֹ בְנִי כִי בָא לְאַרְצוֹ – וּבֵית אָבִי בְאִיטַלִיָּה בְּחָשְׁבִי .
עֲצָרָהוּ לְבַל יָשׁוּב וְצִוָּה לְבַל יִהְיֶה לְנַחְבִּי מְשִׁיבִי
בְּמוֹתוֹ אַחֲרָיו מֶלֶךְ כְּסִיל קָם וְהוּא אָדוּק בְּדָתוֹ אִישׁ נְבוּבִי –

וְאִנֵּס כָּל־עֲדַת יַעֲקֹב וְהֶעֱבִיר עֲלֵי דָת כָּל בְּנֵי עַמִּי נְדִיבִי;
וְרַבִּים הָרְגוּ עַצְמָם לְבִלְתִּי עֲבֹר תוֹרַת אֱלֹהִים מַרְחִיבִי.
וְלָקַח מַחֲמַד נַפְשִׁי וְהוּמַר שְׁמוֹ הַטּוֹב כְּפִי צוֹר
נְקוּבִי . כְּבָר הוּא בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עִדָּן לֹא רְאִיתִיו בַּעֲוֹן בִּצְעִי וְחוֹבִי.

…………….

אֲקַוֵּהוּ וְתוֹחַלְתִּי מְשׁוּכָה – וְלָמָּה תְאַחֵר עוֹפֶר אֲהוּבִי?
וְלָמָּה זֶה תְדַכֵּא לֵב יְלָדְךָ וְתִהְיֶה חֵץ בְּכִלְיוֹתַי כְּמֵבִיא?
וְתִגְזוֹל אֶת שְׁנַת עֵינַי בְזִכְרְךָ, וְלֹא אֵדַע בְעֵת קוּמִי וְשָׁכְבִּי;
וְלֹא אֶטְעַם בְּמַאֲכָלִי, וְנֹפֶת לְחִכִּי מַר וְסַף רַעַל עֲרֵבִי.

…………….

וְהָיִיתִי כְאִישׁ נִדְהָם וְנִרְדָּם שְפַל קוֹמָה קְצַר אָרְכִּי וְרָחְבִּי.
בְּזִכְרֶךָ שְׂשׂוֹנִי עִם יְגוֹנִי – צֳרִי אַתָּה וְאַתְּ צָרִי וְאוֹיְבִי
וְשָׂם מוֹרֶךְ בְּתוֹךְ לִבִּי וְרֹגֶז בְּמוֹרָשַׁי וּבְעֲצָמַי רְקָבִי;
וְאֶשְׁמַע אִמְךָ כָּל־יוֹם מְבַכָּה וְקוֹרְאָה לְךָ: יְדִידִי לִבִּי רְטֻבִּי.

…………….

וּמִי זֶה מֵעֲלֵי חֵקִי גְנָבְךָ, וּמִי שָׂמְךָ פְּרִי בִטְנִי עֲזוּבִי?
וְכִי לֹא אַעֲצִיר כֹּחַ לְסֹבְלָה וְלֹא לִטְמֹן דָּאֲגָתִי בְּחֻבִּי. –
אָשׁוּבָה נָא לְדַבֵּר אֶל יְחִידִי, לְבִלְתִּי יִהְיֶה עוֹד מֲאֲדִיבִי.
בְּכוֹרִי, שָׁב לִבְּךָ דַּע הֲכִי בֶן־חֲכָמִים אַתְּ מְחֻכָּמִים כַּנָּבִיא.

וְהַחָכְמָה יְרוּשָׁה לָךָ, ואַל נָא תְאַבֵּד יְמֵי יַלְדוּת, חֲבִיבִי.
רְאֵה עַתָּה, בְנִי, חֲמוֹד לִלְמוֹד, קְרֹא מִקְרָא וְהָבֵן מִכְתָּבִי.
שְנוֹת מִשְנָה לְמֹד תִּלְמַד בְּמִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְתִדְרוֹשׁ אֶל מְתִיבִי.
וְאֵיךְ אוּכַל לְהִתְאַפֵּק בְּעָבְרוֹ – וְזֶה חָלִיִי וְחַרְחוּרִי וְחָרְבִי.